<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית רביעי שער ראשון</h1>
<h2>דף נח.</h2>
וכן כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף אינו בטל ולא באיסורי תורה אמרו אלא אמרו אפילו באיסורין של דבריהם, כדאמרינן בריש קמא דביצה דתניא (ג', ב') אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה, אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר וספיקה אסורה, נתערבה באלף כולן אסורות. וקא פריש רב אשי טעמא התם (ד', א') משום דהוה ליה דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטיל. ואע"פ שאין מאמרי זה כולל איסור מוקצה ונולד, יש לנו לחקור ולדעת, ביצה של ספק טרפה שנתערבה באחרות ועדיין התרנגולת קיימת מהו, לפי שאמרו בפרק אלו טרפות (נ"ח, א') דשיחלא קמא משהינן להו ואי הדרא טענה אחרינא שריין, ולפיכך צריכין אנו לדעת אם נדון אותה כדבר שיש לו מתירין אם לאו, וכן הדין לגבינה שגבנו אותה מחלב ספק טרפה שנתערבה באחרות ועדיין הבהמה קיימת, ואולי תלד או תשהה שנים עשר חדש וכן כל כיוצא בזה, ומסתברא שלא אמרו דבר שיש לו מתיריין אלא בדבר שהמתיר עתיד לבא בודאי, או שהוא בידו להתירו על כל פנים. כיצד, ביצה שנולדה ביום טוב וכיוצא בה, המתיר ודאי שהרי למוצאי יום טוב מותר על כל פנים, ולפיכך דין הוא שלא יבטל את האיסור הואיל ולערב יהא הכל מותר, וכן הדין לחדש דעיצומו של יום מתיר ויום ששה עשר ממילא בא. וכן כשהמתיר תלוי במעשה והמעשה תלוי בידו, כגון טבל ומעשר שני והקדש שכל אלו קרויין דבר שיש לו מתירין כדתניא (נדרים נ"ז, ב') ר' שמעון אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש, לא נתנו בו חכמים שיעור וטבל הרי בידו לתקנו אם יש לו פרנסה ממקום אחר, וכן מעשר שני בידו לתקנו שהרי יכול לפדותו ולאוכלו בכל מקום, וכן הקדש יכול הוא לישאל עליו, דהקדש טעות אינו הקדש, וכן קונמות הואיל ומצוה לאיתשולי עלייהו מדר' נתן דאמר [כל] הנודר כאילו בנה במה וכל המקיימו כאילו הקריב עליה, כדאיתא בנדרים פרק הנודר מן הירק (נ"ט, א') אבל כל דבר שאין המתיר בא בודאי, וגם אינו בידו כגון ביצה וגבינה של ספק טריפה, שאינו ודאי שתלד התרנגולת והבהמה, ולא שתשהינה שנים עשר חדש, וכן אין בידו להתירן, אין זה קרוי בשום מקום דבר שיש לו מתירין ולפיכך נראה לי שהן כשאר האיסורין שאין להם מתירין, ובטלין כדרך שבטלה ביצה של ודאי טרפה וגבינה של ודאי טרפה.
